כבר שלושה שבועות שאני לא כותבת. מנסה-כן, כותבת-לא. הדף חלק והתסכול נערם. אני חושבת מה עוצר אותי, מה קרה. אולי זה הלחץ בעבודה בזמן האחרון, אולי המתח דווקא מלהצליח לכתוב. כשאני משחזרת את צעדיי אני נזכרת שלפני חודש שלחתי חומר שלי לפרסום. אולי זה משהו שהביא את המחסום הזה? ואז אני חוזרת עוד יותר אחורה, לגיל 24, בסדנת כתיבה, אני קוראת קטע שכתבתי והמורה מתפעלת ואומרת שאני צריכה לשלוח אותו לפרסום. אחרי זה לא כתבתי חצי שנה. משהו עם הפרסום עומד ביני ובין היכולת לכתוב. משהו רגשי, לא תכני, מזין את השיתוק אל מול הכתיבה. ההצלחה, הפרסום, הכישלון, היכולת לייצר משהו, המתח, הלחץ, כולם שחקנים בתוך חגיגת הכתיבה שלי.
ואולי לא צריך לטפל בסימפטום אלא במקור שלו, בבעיה. לפני מספר חודשים התחלנו במרכז שלנו לבסס תהליך חדש בשם "ליווי כתיבה". איך הדבר הזה נולד? ראינו שהרבה אנשים שפונים אלינו ומתחילים בטיפול פרטני עם אחד הביבליותרפיסטים שלנו מגיעים בגלל שהם לא מצליחים לכתוב. יש איזו תקיעות עם הכתיבה שלא מאפשרת להמשיך הלאה. יש כאלו שבכלל לא כתבו מעולם וצריכים שמישהו ישב איתם, שהם יספרו והוא יכתוב ובמסגרת התהליך אנחנו בוחנים את הקושי לכתוב, או את הצורך במישהו שיהיה עד לסיפור שלהם. יש את אלו שכותבים במטרה להוציא ספר או לפרסם את כתיבתם וצריכים משהו שיניע אותם והם לא מבינים מדוע הם לא מצליחים לזוז. יש כאלו שלא יודעים למה הם באו אבל יש להם איזה עניין בלתי פתור עם הכתיבה ויש את הכותבים שאף פעם לא מצליחים לסיים את היצירה שלהם. בבסיס של כולם עומדת מערכת היחסים שלהם עם הכתיבה שמשקפת משהו מתהליכי הנפש שלהם- כך יש את הכותב שאף פעם לא מסיים את הספר שהוא עובד עליו שנים ובבירור הטיפולי עולה המקום של הקושי בכלל לסיים דברים בחייו ונוצרת אפשרות לטפל בזה. יש את זו שיש לה כבר חומר מוכן לפרסום אבל היא נמנעת מלפרסם ובמובן הזה עולה השאלה- מה יקרה אחרי שתפרסם. משהו בהצלחה, לא פחות מן הכישלון, מאוד מאיים ומטריד ואז מגיעה ההימנעות. כך, מתוך השטח, מתוך האנשים שהגיעו אלינו ואיתם אנחנו עובדים בחדר הטיפולים, למדנו שיש צורך בליווי כזה שיעזור להבין מה קורה לנו שם אל מול תהליך היצירה שלנו. אפשר לקרוא לזה "טיפול זוגי" עם הכתיבה- מה היא בשבילי, מתי פגשתי אותה, מה אני עושה איתה, למה אני כותב, מה אני רוצה שיקרה איתה בסוף. הרבה מתוך היחסים האלו נמצאים במקום לא מודע ומנהלים את הכתיבה שלנו.
תסתכלו על התמונה המצורפת לפוסט. התמונה נותנת דוגמה מצוינת למה שיכול לעבור לנו בראש, למה שעלול להסיח אותנו מהכתיבה או לחבל בה- החל מצרכים פיזיים וכלה בביקורת עצמית. התמונה מראה כמה תהליך הכתיבה אינו תכני בלבד וברובו נפשי, רגשי.
אז מה זה בעצם ליווי כתיבה? אולי נתחיל ממה זה לא- זה לא סדנת כתיבה יוצרת, זה לא ליווי של תהליך אסתטי ספרותי, זה לא ללמד לכתוב, זה לא פעולת עריכה ספרותית, זה לא טיפול במובן הקלאסי של המילה.
אז מה זה כן? מדובר בתהליך ליווי של אדם באשר הוא, שעולה בו צורך להביא אל הכתב סיפור מכל סוג שהוא (סיפור חיים, סיפור אוטוביוגרפי, סיפור משפחתי, סיפור בדוי, רומן או כל צורת כתיבה יצירתית אחרת) ואינו מעוניין או מסוגל לעשות זאת לבדו וזקוק לתמיכה וליווי של ביבליותרפיסט שיאיר את הקושי להעלות את הדברים על הכתב, לארגנם ו/או לפרסמם.
במסגרת התהליך הזה הכותב והביבליותרפיסט מפענחים ומפתחים מודעות ליחסים של הכותב עם הכתיבה שלו מחד ועם סיפורו מאידך מתוך ההנחה שיחסים אלו מורכבים ונוגעים לצרכים הנפשיים של הכותב. התהליך כולל הבנה של משמעויות הסיפור, מטרותיו, מאפייניו הצורניים, המקומות שעוד יש לפתוח, המקומות שבהם נוצר "מחסום כתיבה", הקולות השונים בסיפור ומקומו של הכותב בסיפור של עצמו.
למי זה מיועד?
לכל אחד.
כל אדם באשר הוא שמעוניין להעלות על הכתב סיפור או כל צורת כתיבה אחרת, כל מעשה של יצירה ונתקל בקושי, חסימה או עיכוב הנובעים מתכנים רגשיים, מודעים או שלא מודעים, אשר מעכבים את לידת היצירה, השלמתה ו/או פרסומה.
ואיך זה עובד?
ליווי תהליכי כתיבה הוא תהליך אינדיבידואלי ואישי שמשתנה הן מבחינת תכניו והן מבחינת אורכו מאדם לאדם, בהתאם לצרכיו. עם זאת, כל תהליך ליווי כתיבה מתחיל משלושה מפגשים. השניים הראשונים מטרתם היכרות של הביבליותרפיסט עם הכותב, עם סיפורו ועם הקושי העולה בכתיבתו. המפגש השלישי נועד לשם הצבת מטרות ובניית תכנית עבודה במסגרתו ניתן יהיה להגדיר ולהיות מודעים לרבדים השונים של מטרת הפנייה ומכאן להגדיר ביחד את השלבים הבאים. יש מי שמפגשים אלו יספיקו להם בכדי להתקדם לבדם בכתיבתם ויש מי שירצו לצאת למסע משותף עם הביבליותרפיסט לצורך המשך הכתיבה.
אל תישארו לבד עם מחסום הכתיבה והיצירה שלכם, בואו להיעזר.