האביב כבר כאן והקיץ בפתח ואנחנו בתקופה המופלאה של השנה, שלב ההכרעות, האליפויות, הגביעים.
אנחנו לא "סתם" צופים במשחקי כדורגל או כדורסל אלא יכולים לומר בפה מלא, באופן ברור ומוחלט שזה משחק סופר חשוב שיקבע את גורל העונה ואי אפשר להעביר ערוץ.
אנחנו מוצאים עצמנו עד השעות הקטנות של הלילה בבתי חברים, בפאבים חשוכים, מול מסכי טלוויזיה ירוקים עליהם עשרים ושתיים נקודות צבעוניות.
האבות הצעירים לפתע אינם מתנגדים להתנועע על כדור פילטיס בשעות בוקר מוקדמות אל מול הכדורסל משם, מהליגה הטובה בעולם.
מה יש בספורט הזה שכל כך עושה לנו את זה?
נכון, המתח והדרמה והגבריות המסוקסת אבל תמיד יש שם גם סיפור.
סיפור של שחקן, סיפור של קבוצה, סיפור אישי שנארג פנימה.
זוכר את עצמי, ילד קטן, בגיל היסודי שמשחק כדורגל בדשא ורשום לקבוצת כדורסל "רצינית" עם אימונים דו שבועיים, אימוניות מטעם סוכן הביטוח המקומי ומשחקים במגרשי אספלט מול ילדים שתמיד נראים גדולים מכפי גילם.
בספריה אני וחברי משאילים בתורות את כול כרכי הסדרה "הספורטאים הצעירים" מאת און שריג. גיבורי הספרות הללו, אלון החלוץ ורפי השוער שמצילים את משחק הנבחרת, את כבוד המדינה ומביאים את מדינת ישראל לפסגות חדשות בספורט העולמי. אלון ורפי הם הראשונים שאת שמם אנו מזכירים במשחקים בדשא, רק לאחר מכן מגיעים שמות ממכבי חיפה, מהפועל פתח תקווה ומקבוצות אחרות.
בכדורסל, בהתחלה, במדינה כמו שלנו, הגיבורים תמיד לבושים צהוב, נושאים בשמם את זכרו של יהודה המכבי ושאר החשמונאים. בכדורסל, זו תמיד מכבי תל אביב והשאיפה להיות מיקי ומוטי, וג'מצ'י ודניאל וקווין מגי. אלו הגיבורים ששמם מועלה שוב ושוב בחדירות לסל, בזריקות מחצי מגרש ובשיחות הספסל.
בהמשך המשכתי בקריאה על כדורסל אחר, על כוכבים שמעופפים בספריהם של עופר שלח, אריה מליניאק ועוד.
מבחינתי תמיד יהיה את הכוכב והאלופה שכולם אוהדים ואני אשאר עם הטוענת לכתר או מתחת לזה. לכן כשכולם חבשו את כובעי שיקאגו בולס ונעלו את נעליו של מלך האוויר, אני הייתי כובע של פורטלנד טרייל בלייזרס, הערצתי את הדאון ולא את מטוס, את קלייד דרקסלר ולא את ג'ורדן.
ככה אני. מה זה אומר לגביי? לגבי הסיפור שאני רוצה לשמוע? הסיפור שאני מספר לעצמי? איך הגיבורים שאני בוחר לעצמי, מסמנים את מסע הגיבור שלי?
"מסע הגיבור" הוא מושג שמופיע במאמרים רבים שלנו, זהו מושג שטבע אותו יונג, והוא מקושר למסעו של אדם בעולם, לדרך אותה הוא עושה. מסע זה מושפע מאחרים שעוזרים ומתנגדים לגיבור, מתלאות הדרך, מן הכוחות שיש ברשותו ועוד.
ולענייננו, האם אני רוצה בהצלחת האנדרדוג כי כך אני תופס את עצמי והצלחת האנדרדוג תאפשר לי מקום של תקווה בחיים, או שאולי ההזדהות היא מתוך העמדה הפטרונית שרוצה לעזור ולתמוך בחלש. ואולי, בעצם, אין הבדל בין שתי העמודות הללו.
ומה עם אלו המעריצים את האלופה באופן עקבי?
האם זו דרכם להרגיש מצליחנים? אולי הם אלו המסתגלים לעולמנו המשתנה? אוהבי החיים הטובים, מתענגים בעזרת הספורט על אפשרויות ההצלחה וההנאה בחיים.
ניק הורנבי מתאר בספרו משנת 1992, "קדחת המגרש" את אהדתו הפנאטית למועדון הכדורגל ארסנל. זהו תיעוד נדיר של אדם בוגר המספר על חוויותיו הטובות והמתסכלות במגרש הכדורגל. כל פרק הינו אנקדוטה ממשחק מסוים במשך שנים רבות של אהדה לקבוצה ולשחקנים אליהם נקשר.
דורון שפר הוא אהבתי הראשונה והעמוקה ביותר כילד אל שחקן. עוד מימי אליפות הדובדבנים בגליל. מה יש בו שקסם לי כל כך? מלבד העובדה שרציתי לשחק כמוהו, רציתי את קור הרוח שלו. כילד עם טמפרמנט קצר שנוטה להיעלב ולהתעצבן, משהו ביכולת של שפר לשמור על רגשותיו, לקלוע קליעות עונשין ללא התחשבות באוהדים המפריעים גרמה לי להעריץ אותו. זאת כמובן לצד הצלחתו ויכולתו כאנדרדוג לקחת אליפות בלתי נתפסת מידי מכבי תל אביב.
אני זוכר עצמי מאזין לכרוז של מכללת קונטיקט מכריז על שפר, שגדל בכפר רמת אפעל כרכז הפותח בחמישייה. סיפור סינדרלה במיטבו.
גם היום, כשהשחקנים צעירים ממני, אני מחפש את נקודות החיבור. לעיתים ישנה משיכה ליכולת פיזית בלתי נתפסת. כוחו של לברון, מהירותו של רונאלדו, ידי העכביש של דורנט ועוד הופכים אותם למעין גיבורי על.
אחרים מתחברים לשחקנים "הרגילים" לכאורה שממציאים את המשחק מחדש. מסי הנמוך והשובב. סטפן קרי שמלהטט בגוף צנום. מעניקים לנו את התחושה שגם לנו היה סיכוי להבקיע בצרורות, לצלוף מכול פינה במגרש, אם רק סיפורינו היה מתגלגל לשם...
הדימוי, התדמית שנבנית לשחקן חשובה כמעט כמו יכולותיו. התנהלותם על המגרש, כאבירים או כנבלים, כמכשפים או כקוסמים מעניקים לנו ייצוגים הלקוחים מעולם האגדות, מאותם ספרים ותוכניות טלוויזיה שאהבנו. וכך גם בבגרותנו, הספורט מעניק לנו חווית ילדות נשכחת שבה מתרחש הקסם, שבה העולם שבחוץ אינו חשוב.
וכך בבוקר של יום סתמי אנחנו יכולים לקום עם חיוך על הפנים רק בגלל שחלק מאיתנו זכה באליפות, בגביע או בשחקן המצטיין.