הציטוט בכותרת הוא לא שלנו. כתב אותו סופר דגול, את שמו תמצאו בסוף הפוסט.
מבלי לדעת, התייחס הסופר במשפט זה לעבודה הקבוצתית שאנו עושים.
חלק גדול ממלאכת הביבליותרפיה נעשה בקבוצות, ואנשים, במיוחד כשהם בקבוצות, הם יצורים מורכבים.
יש משהו בקבוצה, שמזכיר לנו את הקבוצה הראשונה, שהשתייכנו אליה – המשפחה. בראש הקבוצה עומד מנחה או שניים והם, ירצו או לא, מקבלים את תפקיד ההורים במשפחה מרובת האחים. יש קבוצות, שלהן מטרה מסוימת, התמודדות עם נושא כגון הורות לילדים עם צרכים מיוחדים, כתיבת סיפור חיים וכו'. בנוסף יש קבוצות שמתמקדות ביחסים, קבוצות שמטרתן לאפשר למשתתפים שלהן לשנות משהו בסיפור שהם מספרים על
מערכות היחסים שהם יוצרים עם אחרים.
כשם שבמשפחה קשה מאד לצאת מהתפקיד שהוענק לך, כך גם בקבוצה. מהר מאד מתקבעים תפקידים בקבוצה. יש את זה שתופס מקום מרכזי של הנהגה ואם לא יהיה לו אותו, יאבק עד להשגתו. יש את זו, ששותקת ומחכה שיפנו אליה. יש את אלו, שמאמינים שתפקידם הוא להשרות רוגע ואווירה של הסכמה ואחידות בקבוצה. יש מי שבלי יצירת דרמה, מאבד עניין בקבוצה. וכולם, כולם רוצים שהמנחה יתייחס אליהם ויראה אותם.
ויש גם את הביבליותרפיה – הטקסט החיצוני או הפנימי, שמנסה להעביר את כל המארג האנושי המסובך הזה טרנספורמציה מטפורית ובכך מקל על השיח המורכב. העברת השיח למישור מטפורי באמצעות שיר או סיפור מקלה על המשתתפים להתחיל לגעת בנושאים האלו ואולי בהמשך יוכלו גם לגעת בהם ישירות. ההקלה מתרחשת כי קשה למשתתפים להכיר ולדבר על תפקידיהם בקבוצה. קשה להם גם לתת התייחסות אותנטית ולהכיל את כל המשתתפים האחרים או לתת ביטוי לתחרות, שתמיד מתפתחת בקבוצות.
הנחת היסוד של טיפול קבוצתי היא שאנשים כן משתנים, אבל שזהו תהליך שדורש תנאים ולוקח זמן. בהנחת היסוד הזו מאמין בדרך כלל רק המנחה ועליו ההוכחה. קבוצה שתוכל להאמין שהחברים בה יכולים להשתנות ובכוחם לסייע לעצמם וגם לאחרים לעשות את התהליך, זו קבוצה שתוכל לשאת את דרך הכנות והפתיחות הנדרשת.
הביבליותרפיה מרככת לנו את המסע הקשה הזה בהציעה לנו, בעזרת שירים וסיפורים, תמונת מציאות אלטרנטיבית. תמונת המציאות האלטרנטיבית מתרחשת במקום דמיוני עם אנשים דמיוניים. יש שם רגשות דמיוניים ופתרונות דמיוניים לסכסוכים דמיוניים. התמונה המתגלה לנו בשיר או בסיפור פועלת את פעולתה על הנפש באמצעות פתיחת מעברים לאזורים חסומים. היא מאפשרת לנו לבחון נתיבים שלא היינו מודעים להם ולנסות ליישמם בחיים שלנו.
הביבליותרפיה מאפשרת לנו גם כר להשלכות. כשאנחנו מדמיינים את תכונות האופי ונסיבות החיים של דמות פיקטיבית, שביצירה הספרותית לא ניתן עליה כל המידע (מעצם העובדה שהיצירה הספרותית תמיד מוגבלת בפרטים שהיא מספקת), אנחנו מבינים בסופו של דבר שהשלכנו לשם פיסות מנפשנו, מתפיסת עולמנו ומאותם הנחות יסוד, שלעיתים נעלמות גם מהידיעה שלנו. כשאנחנו מתבוננים, באמצעות ההנחיה, בהשלכות שלנו, אנחנו לומדים משהו חדש על עצמנו ויכולים לגשת לבעיות ולדילמות של היום יום באופן רענן ולמצוא זוויות אחרות למוכר ולידוע. ושם, שם טמונים זרעי השינוי.
וניסח זאת קפקא במכתביו בדרכו הייחודית - "ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא שבתוכנו". ואני מוסיפה לו ו"שבנינו".
コメント